זה אחד הנושאים המדוברים ביותר בעולם האוכל, והוא מסתכם בשאלה פשוטה אחת – האם פיצה איטלקית באמת טובה בהרבה מפיצה אמריקאית? יש הרבה שיגידו לכם שהיא כל כך טובה שהיא ראויה לקבל שם משלה והוא פיצה נפוליטנה, בעוד שאחרים יציינו שלאיטלקים אין מרכיבים ייחודיים או טכניקות מיוחדות שהופכות את הפיצה שלהם לעליונה על סוגי פיצה אחרים. אבל בכל זאת אנחנו תוהים לגבי השאלה הזאת מה בעצם גורם לפיצה איטלקית לטעם כל כך שונה מסוגים אחרים של פיצות? האם זה המים, הקמח או הרוטב?
מה גורם לפיצה איטלקית להיות עם טעם כל כך שונה?
מיתוס ראשון: המים
אולי שמעתם שהמים שבאיטליה הם מה שהופך את בצק הפיצה שלהם לכל-כך קל ואוורירי. האם זה באמת נכון? למעשה אין תקנות באיטליה בכל הנוגע לאיכות המים המשמשים להכנת בצק פיצה. בעוד שהמים עשויים להיות נהדרים בחלקים מסוימים של המדינה, הם יכולים להיות לא כל כך נהדרים בחלקים אחרים.
פעילויות מיוחדות לאוהבי פיצה
מיתוס שני: הקמח
הם משתמשים בחיטה עדינה יותר וטחונה דק יותר זה לא נכון! קרוב לוודאי שהם משתמשים בכמה דגנים באיכות משובחת באיטליה, ידוע שכמה מהמסעדות הטובות ביותר של איטליה מפורסמות דרך השימוש בבצק פיצה שעשוי מ-100% קמח חיטה קנדי מיובא. עובדה זאת מביאה אותנו להבנה שזה פשוט מיתוס- שצריך להשתמש בחיטה איטלקית כדי להכין פיצה איטלקית טובה. אם כבר, היינו אומרים לכם שאם אתם רוצים ללכת עם 100% חיטה איטלקית מיובאת אז ההימור הטוב ביותר שלכם יהיה… לא לעשות את זה. למרות שכן עשויים להיות הבדלים בין זנים אמריקאיים וקנדיים של חיטת חורף אדומה קשה, הדבר לא וודאי שיצאו עם הבדלים בטעם או במרקם. מה שמביא אותנו שוב לשאלה האם יש הבדל גדול בין הטעמים של פיצה איטלקית לפיצה אמריקאית בזכות הקמח שממנו הן עשויות, כנראה נשאר בגדר מיתוס.
מיתוס שלישי: הרוטב
בהכנת פיצה איטלקית מסורתית לא משתמשים ברוטב עגבניות אלא בתערובת חריפה של עגבניות טחונות הנקראת סוגו (sugo). סוגו משמש לעתים קרובות גם במתכונים אחרים, כמו רטבי פסטה ותבשילים. אתם יכולים למצוא סוגו או רסק עגבניות במכולת המקומית שלכם או שאתם יכולים להכין בעצמכם בעזרת עגבניות טריות (אנו ממליצים לכם לנסות אם אתה רוצים לשחזר חוויה נאפולי אותנטית). בכל זאת אם לא זורם לכם אל דאגה, יש הרבה מסעדות שעדיין משתמשות בסוגו מסורתי על הפיצות שלהן. אם אתם רואים סוגו די פומודורו (Sugo di Pomodoro) בתפריט, זה אומר שהם משתמשים בסוגו מסורתי במקום רוטב עגבניות. וכן, יש הבדל בטעם!
מיתוס רביעי: זמני אפייה
הפיצות באיטליה נוטות להיות דקות מאוד לפעמים עם דימוי של קרקרים. דבר זה נובע בחלקו מזמני האפייה. פיצות עבות מידי לא יכולות להתבשל כמו שצריך לפני שהתוספות נשרפות מלמעלה – זו הסיבה שלפיצה נפוליטנית אמיתית לא לוקח יותר מ-90 שניות להאפות בתנור עצים. כמו כן, אם אתם מסתכלים על פיצות אמריקאיות או קנדיות (שהן לרוב עבות יותר), בדרך כלל לוקח להן בין 5-7 דקות אפייה. כשזה מגיע לעובי, לאיטלקים יש אמירה: אם אתה לא יכול לאכול את זה עם הידיים, אז זה לא פיצה! ומזה אנחנו מסיקים שכדאי לשאוף לקרום דק יותר בעת הכנת פיצה כדי לקבל פיצה איטלקית אותנטית. וזכרו תמיד שקרום דק יותר פירושו זמן בישול מהיר יותר. בוודאי גם לא תרצו להעמיס על הבצק שלכם יותר מדי מרכיבים, אחרת הוא לעולם לא יתאפה לפני שהתוספות יישרפו.
עוד אפשרויות להסבר תעלומה זאת (תעלומת הפיצה האיטלקית)
יש הסוברים שהאקלים של איטליה, או המיקום הגיאוגרפי שלה, מאפשרים לה להכין פיצה טעימה כל כך. דעה נוספת היא שאיטליה מייצרת פיצה במשך זמן רב, ובמשך מאות שנים שיכללה את מלאכתה. אבל לפי מומחים, יש כנראה הסבר אחר: תכולת המלח של מי הים באיטליה נמוכה יותר מאשר במקומות אחרים. המשמעות היא שלחם שנעשה עם המים העשירים במינרלים של איטליה הוא פחות מלוח – ולכן טעים יותר – מאשר לחם שנעשה עם מים של מדינות אחרות. זה עשוי להסביר מדוע רוב האיטלקים מעדיפים את הלחם הרגיל שלהם במקום לחם שספוג בו חמאה כמו שהאמריקאים עושים.
השבח והתהילה של הפיצה האיטלקית
עובדה ידועה היא שהפיצה האיטלקית נחשבת לאחד מסוגי הפיצה הטובים בעולם. שפים ומבקרי אוכל מפורסמים רבים שיבחו את איכות הפיצה האיטלקית ואת השיטות המסורתיות להכנתה. כמה דוגמאות בולטות כוללות את השף גורדון רמזי, השף מריו בטאלי והשף ג'יימי אוליבר. הם שיבחו את הפיצה האיטלקית על הפשטות שלה, איזון הטעמים והשימוש במרכיבים איכותיים בהכנתה.
מצאו עוד היום טיסות זולות לאיטליה לחופשת פיצה אמיתית
